פסק-דין בתיק ת"א 9914-09-09

1.         בפני תביעה כספית לפיצויים מוסכמים בגין הפרת שלושה הסכמי שכירות. התובעים תבעו את סכום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכמים, ממועד ביטול ההסכמים על ידם בשל הפרתם ועד לפינוי המושכרים בפועל. לחילופין תבעו התובעים, את סכום הפיצוי המוסכם ממועד סיום ההסכמים הקבוע בהם ועד לפינוי המושכרים בפועל.

2.         הסכמי השכירות (נספחים ב'1 - ב'3) לתצהיר התובעת 1 (להלן: "התובעת") נכרתו בין התובעת ובעלה המנוח - שלומי המאירי (להלן: "המנוח") (אשר התובעים הנוספים, ביחד עם התובעת, הם יורשיו). למען הבהירות יכונו התובעת והמנוח המשכירים על פי ההסכמים - "התובעים"), ובין הנתבעים כדלקמן:

            דירת מגורים בקומה תחתונה במבנה נשוא התביעה, הושכרה לנתבעים 2-3 לתקופה 14/6/06 - 15/7/03, בתמורה לסכום של 850 דולר לחודש.

            דירת מגורים בקומה העליונה במבנה נשוא התביעה הושכרה לנתבעים 2-3 לתקופה 14/6/06 - 15/7/03, בתמורה לסכום של 850 דולר לחודש.

יחידות אירוח במבנה נשוא התביעה הושכרו לנתבעת 4 (להלן: "החברה") לתקופה 10/8/03 9/8/06, בתמורה לסכום של 600 דולר לחודש.

מטרת השכירות ביחס לחוזי השכירות שנכרתו עם הנתבעים 1-3 היתה למגורים ואילו מטרת השכירות ביחס לחוזה השכירות שנכרת עם הנתבעת 4, הייתה  לניהול והפעלת חדרי אירוח (ראה סעיף 4 להסכמים).

עוד יצוין, כי בהתאם להסכמים, ניתנה לשוכרים אופציה להאריך את ההסכמים בשנתיים נוספות. לטענת התובעים, הנתבעים לא הודיעו במועד על מימוש האופציה וחוזי השכירות שנכרתו בהמשך בין הצדדים הם חוזים חדשים ולא מימוש האופציה. לטענת הנתבעים, החוזים החדשים הם מימוש האופציה. מכל מקום, השכירות נמשכה עפ"י הסכמים נוספים שנכרתו בין הצדדים ואשר תקופת השכירות בהם הינה עד לתאריך 15/9/08, בתמורה לדמי שכירות חודשיים של 605 דולר, 935 דולר, 600 דולר, בהתאמה (ראה נספחים יב'1 - יב'3 לתצהיר התובעת - להלן: "הסכמי השכירות" או "ההסכמים החדשים").

3.         לטענת התובעים - כבר כחודשיים לאחר כריתת ההסכמים הראשונים הסתבר להם כי המושכר שהושכר לנתבע 1 למטרת מגורים, משמש כצימרים. אולם, בשל היחסים הטובים, לא התריעו התובעים על כך. לטענת התובעים, היחסים בין הצדדים עלו על שרטון בעקבות בקשתם להעלאת דמי השכירות. למרות זאת, ולמרות שהנתבעים איחרו, לטענת התובעים, במשלוח הודעה על מימוש האופציה, הסכימו התובעים להמשיך ולהשכיר את המבנה לתקופה של שנתיים נוספות, בכפוף להעלאת דמי השכירות ב-10%. לאחר שהנתבעים הודיעו על הסכמתם, נשלחו חוזי שכירות חדשים לחתימתם. לטענת התובעים, הנתבעים התמהמהו בהחזרת החוזים חתומים והעדיפו לנסוע לחו"ל. רק בעקבות דרישה בכתב של המנוח להסדרת החתימה, בוצעה העברה בנקאית לתשלום דמי השכירות, אך גם אז לא הוחזרו החוזים חתומים. בסופו של דבר ורק לאחר תכתובת בין הצדדים, הוחזרו החוזים החדשים לתובעים כשהם חתומים, תוך שתאריך הסיום של תקופת השכירות המצוין בהם שונה מיום 9/8/08 ליום 15.9.08. התובעים טענו, כי לאחר התלבטויות נחתמו החוזים ע"י התובעים למרות שינוי זה שערכו הנתבעים, תוך שהדגישו כי בנסיבות, כל סטייה מתנאי החוזים החדשים, תביא לביטולם.

            לטענת התובעים, למרות הבהרה זו, הפרו הנתבעים את ההסכמים החדשים כדלקמן:

א.         דירת המגורים בקומה הראשונה אשר הושכרה לנתבע 1 למטרת מגורים - שימשה להשכרת צימרים ע"י החברה ובכך הפר הנתבע 1 את התחייבותו עפ"י ההסכם.

ב.         לא הומצאה פוליסת ביטוח כנדרש בשלושת ההסכמים החדשים - הפוליסה לא שועבדה לטובת התובעים, לא הכילה ויתור על זכות השיבוב וביטוח צד ג' לא כיסה את השימוש בצימרים. בכך הפרו הנתבעים כולם את ההסכמים.

ג.          הנתבעים 2-3 לא המציאו שטר ביטחון ע"ס 50,000 ש"ח (כנדרש בסעיף 31 להסכם החדש שנכרת עימם), להבטחת פירעון חובות שיחולו על הנכס, ככל שיחולו בתום תקופת השכירות.

לטענת התובעים, ביום 11/9/06 (ראה נספח ו' לתצהיר התובעת), התריעו התובעים על הפרת ההסכמים. למרות שמדובר היה בהפרות יסודיות, ניתנה לנתבעים ארכה לתקן את ההפרות. התובעים טענו כי בהמשך, ניתנה לנתבעים ארכה נוספת לתיקון ההפרות בהתאם למכתב מיום 29/9/06 (נספח ז' לתצהיר התובעת). אולם, לאחר שההפרות לא תוקנו נשלחה ביום 23/10/06 ע"י באת כח התובעים, הודעת ביטול ההסכמים. למרות זאת המשיכו הנתבעים להחזיק המושכרים.

לטענת התובעים, בהתאם לסעיף 28 להסכמי השכירות עם נתבעים 1-3 וסעיף 34 להסכם השכירות עם החברה, הינם זכאים לפיצוי מוסכם בסכום של 1/10 מדמי השכירות החודשיים שנקבעו בכל הסכם, לכל יום של פיגור, החל מיום 24/10/06 ועד ליום הפינוי בפועל.

לחילופין, טענו התובעים כי גם אם ייקבע כי ביטול החוזים על ידם נעשה לא כדין, הרי בכל מקרה תקופת השכירות הסתיימה עפ"י ההסכמים ביום 15/9/08 ולפיכך, הינם זכאים לפיצוי המוסכם כאמור, ממועד זה עד לפינוי המושכר.

בענין זה הפנו התובעים לפסק הדין שניתן בה"פ 13504-07-08 (להלן: "המרצת הפתיחה") על פיו, נדחתה תביעת הנתבעים לסעד הצהרתי כאילו הנכסים הושכרו להם לתקופה נוספת מעבר ליום 15/9/08. התובעים הוסיפו כי בעקבות פסק הדין בהמרצת הפתיחה, הגיעו להסכם פשרה בדבר פינוי המושכר, תוך הדגשה כי אין בכך כדי להוות ויתור על זכות התביעה בגין נזקים שנגרמו למי מהצדדים.

אין חולק, כי הדירות המושכרות הוחזרו במועדים כדלקמן - דירת המגורים בקומה התחתונה שהושכרה לנתבע 1, הוחזרה ביום 26/2/09. דירת המגורים בקומה העליונה שהושכרה לנתבעים 2-3, הוחזרה ביום 31/5/09 ואילו הצימרים שהושכרו לחברה הוחזרו ביום 26/2/09.

4.         הנתבעים טענו- כי יש לדחות התביעה : לטענת הנתבעים, הרישום כאילו יחידת המגורים בקומה הראשונה הושכרה לנתבע 1 לצרכי מגורים, נעשה לבקשת המנוח לצורך קבלת פטור ממס הניתן למשכיר דירת מגורים. הנתבעים טענו, כי למרות הרישום כאמור, הוסכם כי רק דירות המגורים בקומה העליונה תשמש למגורים לנתבעים 2-3 ומי מטעמם, לרבות נתבע 1 שירצה לגור עימם ואילו הדירה בקומה הראשונה, כמו הצימרים, תשמש להשכרה לצימרים.

הנתבעים טענו, כי כבר לאחר שנתיים מחתימת הסכמי השכירות הראשונים, דרשו התובעים לקבל תוספת על דמי השכירות המוסכמים בטענה כי הם נדרשים לשלם מס הכנסה בגין הפטור שהיה קיים בעת חתימת החוזים על השכרה לדירת מגורים. הנתבעים טענו, כי הודיעו לתובעים פעמים רבות ואף בטרם המועד להודעה שנקבע בהסכמים הראשונים, על רצונם לממש את תקופת האופציה. הנתבעים טענו, כי מלבד העלאת דמי השכירות לא היתה מצד התובעים כל דרישה נוספת לשינויים בחוזים החדשים. לטענת הנתבעים, החזרת החוזים החדשים חתומים התעכבה שכן ביקשו לשנות את תאריך סיום השכירות שנרשם בהם ליום 15/9/08 והמתינו לקבלת הסכמת המנוח. הנתבעים טענו כי לאחר שהמנוח הסכים לשינוי, המתינו לקבלת החוזים החדשים מתוקנים ורק לאחר פגישה עם התובעת שהבהירה כי הם רשאים לתקן את תאריך הסיום בעצמם, בכתב יד, נחתמו ההסכמים. הנתבעים הוסיפו כי רק בגין מלחמת לבנון השנייה ונסיעתם לחו"ל, התעכב משלוח החוזים החדשים החתומים.